<h1>ראבי"ה סימן תתפ"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
גרסינן בירושלמי דפרקין [ה"ט] רבי אבהו בשם רבי יוחנן תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרים. פירוש כשחל להיות תשעה באב בשבת ונדחה עד יום ראשון, דלפניו לא הוי שבת שחל להיות תשעה באב בתוכו, ולאחריו נמי מותר, ואף על גב דרבי יוחנן קאמר בירושלמי לאחריו אסור, הכא הוה ליה שבת אחרת כיון שראוי להיות בשבת, ולפניו לא הוי, ובתרוייהו לקולא, כדפסק רבא נמי (ו)בתרוייהו לקולא כדפרישית לעיל. ואם חל תשעה באב בערב שבת, כגון עובדא דרבי עקיבא ועל פי הראיה או על ידי עיבור החדש קיימא לן שבחמי[שי] מותרין לכבס מפני כבוד השבת ולהניח עד השבת שאם חל בשלישי או ברביעי פשיטא שלאחריו מותרים אפילו שלא מפני כבוד השבת. נהגו אבותינו שלא לרחוץ מראש חודש ועלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך, וכן נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. ולא מכח איסור [חכמי] התלמודים, דאף על גב דפסקינן הלכה כרבי מאיר דאמר אבל נוהג מראש חודש ועד התענית [והלכה כרבי שמעון בן גמליאל שאינו אסור אלא אותה שבת בלבד] ואוקמינן בתרוייהו לקולא [כרבי מאיר שאינו אסור אלא לפניו וכרבי שמעון בן גמליאל שאינו אסור אלא אותה שבת] ואם כן לכל הפחות שבת שחל תשעה באב בתוכה לפניו נוהג אבילות, ואבל אסור בחמין, כדאמרינן בפרק קמא דמכילתין [י"ג ע"א]. [נראין] הדברים דנוהג אבל דנקט לענין סיפור וכיבוס דוקא, דכי היכי דשרי בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה עד תשעה באב הכי נמי ברחיצה וסיכה ותניא בשמעתין כל שהוא משום תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ולרחוץ ולסוך רבי ישמעאל ברבי יוסי [אומר] משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ומסתמא הילכתא כרבנן, ואפילו רבי ישמעאל [ברבי יוסי] לא פליג אלא בערב תשעה באב קודם סעודה המפסקת, אבל קודם לכן שרי לכולי עלמא, ותניא כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב (אבל) אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, משמע דדוקא ביום תשעה באב. ומיהו יש ירושלמי שכתוב בו נשייא דנהגי דלא למישתי חמרא מן דאב עליל מנהג, אבל רבינו ניסים לא גריס חמרא, ופירש נמי או בשתי או בערב, ויש מרבותינו שנסתפקו בדברים הללו והנראה בעיני כתבתי אני המחבר.
